<h1>או"ז שו"ת סימן תשנ"ד</h1>
<h2>דף ח.</h2>
ומאי דקשיא ליה למר על מאי דאמרינן בפ"ק דשחיט' חולין ותיפוק לי משום שמנונית, ולוקמה בסכין חדשה שהשתחו' לה. בודאי כי יפה היה יכול להעמיד' בסכין והשתחו' לה אלא הוא מחזר לתרץ (דהרי) [דברי] רבה בר אבוה שאמר סכין של עכו"ם ומשמע תשמישי עכו"ם ולא שהיא עצמ' עכו"ם דא"כ הוה ליה למימר סכין שהיא עכו"ם ומשום הכי שקיל וטרי ומוקי למילתיה בחדשה דפסק בה גוזא לעכו"ם או שלבנה באור. ומאי דקשיא ליה למר על מאי דאמרי' התם [ע"ב] לימא בהא קמיפלגי דמ"ס בית השחיטה רותח אמאי לא שנה דכ"ע בית השחיטה רותח ובהא פליגי דרב סבר נותן טעם לפגם אסור ורבה בר בר חנה [סבר] דנטל"פ מותר. הדחה למה לי ומה מועלת הדחה שכבר נבלע האיסור ופשט בבית השחיט' משום דהוא רותח ובלע בודאי א"ת צונן כל האיסור עומד למעלה למעלה ונפיק בהדחה והא מותר בלא הדחה, ומדמצריך ליה הדחה ש"מ שהיה סובר דפליטת הסכין אסורה ובית השחיטה צונן ונפיק בהדחה בעלמא. [תשובה שהשיב רבינו ישעיה בי רבנא מלי זכור לטוב לרבינו יצחק בר משה בעל האור זרוע].
<h2>דף לט.</h2>
ומאי דקשיא ליה למר על מאי דאמרינן בפרק השוחט מאי אין מחשבה פוסלת אילימא דלא פסלה כלל וכו', אמאי לא שני דה"ק ומה אם במקום שהמחשבה פוסלת במוקדשין דהיינו מחשבה גרידתא בלא דיבור אין הכל הולך אלא אחר העובד במקום שאין המחשבה פוסלת בחולין אלא עד שידבר אינו דין שיהיה הכל הולך אחר השוחט, ומדלא שני הכי אומר אני ש"מ דגם מחשבת קדשים לא הויא מחשבה עד שידבר. גם עתה כדבריך כן הוא דודאי לא הויא מחשבה עד שיוציא בשפתיו ויגלה מחשבתו בחוץ אבל אם גמר בלבו ולא הוציא בשפתיו אינו כלום ואילו היתה מחשבה פוסלת בקדשים בלא דיבור הייתי פוסל נמי גם בע"ז בלא דיבור ומנא לך לחלק ביניהם אלא ודאי כל המחשבות שפוסלות בקדשים בין חוץ לזמנו וחוץ למקומו ושלא לשמו אין פוסלת אלא כשיוציא בפיו. [תשובה שהשיב רבינו ישעיה בי רבנא מלי זכור לטוב לרבינו יצחק בר משה בעל האור זרוע].
